גירושים עושים לנו פוסט טראומה I מיכל אסתר צבי
פוסט טראומה שבדרך כלל לא באה לידי ביטוי אלא רק ברגעים הקריטיים.
בהיכרויות חדשות, באינטראקציה עם הגרוש/ה, זוגיות חדשה אבל בעיקר עם עצמנו.
החיים נראים דבש ואז לפתע אנו נאלצים להתמודד עם סיטואציה חדשה שמעוררת בנו את כל "הרפש" מתקופת הנישואים, הכישלון, הפחדים ואם יש ילדים אז זה כפול כי לפתע אנו "זוכים" לחיות דברים מחדש, אותם דברים שמהם ברחנו, למי יש כוח להתעמת איתם שוב והכל למענם, הילדים, לילד יש אירוע, בר מצווה, משבר- צריך לדבר על הדברים יחד, להגיע להחלטות כיצד אנו עוזרים לו אבל כל השדים מתעוררים לחיים ואנו מבינים ומרגישים בכל תא בגופנו מה היה לנו אז, בנישואים האומללים האלה ואנו נזכרים למה ברחנו משם כל עוד נפשנו, אבל זה לא פשוט כי הפחדים עולים- זו זוגיות? צריכים אותה בכלל? המחנק הזה בגוף ובגרון בכל עימות עם הצד שעזבנו, שחררנו והינה הוא תוקף שוב, רצינו פיסת שקט וקיבלנו מלחמה שוב, וויכוח על הדבר הכי יקר לנו, שלא תבינו יש גם מצבים נעימים, טובים, צוחקים יחד, מנהלים שיחות מעניינות, מפרגנים אבל אחת ל… זה קורה, השיחות , האשמה, הנושאים המעיקים האלה שגורמים להר געש לפרוץ מחדש. בוויכוח האחרון עם הצד השני רציתי לבכות, רציתי לברוח, להיעלם אבל מה קורה כאן? למה המשקל הכבד הזה? די, סיימנו, אנחנו לא יחד, לא זוג למה זה מעיק? יכול להיות שאני סובלת מפוסט טראומה? שכל ויכוח קטן מצית לי את ההוויה ההיא של אז? לא התקדמתי ? לא שכחתי? לא נרפאתי?
כנראה לא… לא נולדנו גרושים, נהיינו, נעשינו בעל כורחנו וכן, זה בניגוד לכל מה שרצינו או דמיינו כאשר היינו צעירים זכים ותמימים.
החיים ממשיכים ואנו איתם, מתגלגלים, משתדלים להרגיש, להיות מאושרים, להיות הורים טובים, להיות גרושים טובים כי בכל זאת זה למענם, אבל אחת ל… אנו נשברים והשיברון קשה ולמרות הכעס והטינה לצד השני אנו נוותר, נשתדל לשכוח, נמשיך הלאה- כי אין ברירה.
נייחל ליום שנזכה לחוויה מתקנת והיא תגיע וגם כאשר היא תגיע יצוצו משברים חדשים שיאלצו אותנו להתעמת עם כל המפלצות והשדים.
קטע שהגוף זוכר, הראש זוכר ובעיקר הלב זוכר, מזל שיש לנו יכולת ריפוי, אבל כן גירושים זה פוסט טראומה רציני.
