תמיד הייתה לו תשוקה גדולה אלי

מיכל אסתר צבי

תמיד הייתה לו תשוקה גדולה אלי,

תשוקה מכשפת, כזו שאינה מרפה,

כזו שגורמת לו לחשוב עליי ביום, בלילה, בעבודה, בנהיגה, כזו שהגוף חייב פורקן,

כזו שעד שהוא לא יתמסר לתשוקה הגוף יבגוד בו, הגוף לא יהיה רגוע,

הנפש תשתולל עד שהגוף יקבל את המנה, כמו נרקומן שמכור לסם.

הוא נלחם בעצמו ועם עצמו כדי לא לממש את התשוקה, כדי לא לתת לתשוקה הזו לפרוץ החוצה, אבל היא כמו חיה כלואה בכלוב, צצה וחוזרת דווקא כשזה הכי לא מתאים, היא דורשת כאן ועכשיו וכאשר אינה מקבלת את שרוצה אז אבוי לו, היא לא תרפה, לא תיתן מנוח, היא תשגע אותו, תצוץ לו בחלומות, בפנטזיות, הגוף ידבר ויזעק  עד שיממש את תשוקתו.

אני התבלבלתי, זו רק תשוקה הייתי צריכה לזכור, אבל הטרוף הראה אחרת, הטרוף הרגיש אחרת, זו רק תשוקה- תזכרי, זו לא דאגה, לא אהבה, לא אכפתיות או אמפתיה,

זה לבוא לטרוף ולצאת שבע עד לפעם הבאה, זה רעב של ימים ואולי שנים שצץ לו,

רעב לא לנבכי נשמתי, לא לנפשי הרגישה והדואגת, לא למוחי הכה מורכב, לא לאישה הזו שרק רוצה להיות נאהבת ולאהוב בחזרה.

אבל איך רק תשוקה מחזיקה לבדה כל כך הרבה שנים ללא רגש?

אני מבולבלת ומתאבלת בכל פעם שנשארת לבדי וגם הגוף שלי כבר דואב ולעתים מתגעגע.

לו יש אישה, אישה אוהבת שמעניקה ודואגת, בשנים שהוא איתה לא אפשרתי לגופי להתייחד עם גופו, לא אפשרתי לתשוקה הזו שלו לצאת החוצה ולכבוש, זה קשה.

הוא חוזר מדי פעם ובידו תשוקה, אבל רק תשוקה, אובססיה,

לימים טרופים של סערת תשוקה איתי,

וזהו.

ימים ארוכים שמרתי לו אמונים כי הייתי מבולבלת, ידעתי שתמיד יחזור ואכן תמיד חזר,

את דלתי לא פתחתי, לא אפשרתי, הוא של אחרת ולא שלי, הוא אוהב ולא אותי,

כמה זימה וכמה חרמנות נוטפת ביני לבינו, אבל זהו, כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר,

לפעמים מה שאסור הוא כל כך טוב וכל כך מבלבל עד שאנחנו שוכחים את עצמנו והולכים לאיבוד, הלכתי לאיבוד, אינספור פעמים, אבל רק בראש וכמעט קצת בלב, חיכיתי לו והוא תמיד היה בא בסוף, לא אפשרתי לכלום לקרות וכך הוא תמיד בראשי ואיפשהו בתחתונים.

זו לא אהבה, זה לא כבוד ולא הערכה, זה לא מעניין מה קורה בחיי, זה לא מעניין מה אני מרגישה, לפעמים אני מייפה את המצב ביני לבינו כשיש מדבר יבש ושומם בחיי, אבל זה סתם, הוא לא הגבר שלי וגם לא ארצה אותו לעולם, הוא של אחרת וגם אם לא היה שלה, לא הייתי יכולה להיות איתו עם הידיעה שהוא תמיד פוזל לצדדים, תמיד משאיר לו פתח אליי, חיי טובים ומטיבים עמי, איני יושבת ומחכה לו, אך תמיד כשהוא צץ לו אני מפצירה ומזכירה לעצמי – זו אינה אהבה, התעלמי והמשיכי בחייך וכך עושה.

 

 

 

 

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למיכל אסתר - צבי

Log in with your credentials

Forgot your details?