להרגיש מאוהבת למי שאני רק נמשכת אליו

מיכל אסתר צבי

להרגיש מאוהבת למי שאני רק נמשכת אליו

אחרי שנים של זוגיות ארוכה ולאחר שמצאתי את עצמי בסטטוס רווקה פלוס שמשתחלת לעולם ההיכרויות בצעדי ענק,  הבנתי שיש כמה גלגולים בעולם ההיכרויות, ממש כפי שתינוק עד לצעדו הראשון יזחל, זחילת שש וכו… כך גם בעולם ההיכרויות.

ההתחלה שלי כללה בלבול רציני בין תשוקה לאהבה, כל גבר שהרגשתי שאני נמשכת אליו, פירשתי כאהבה, כאמור מדובר בגברים שבקושי ידעו, הברות, א-ב, גברים שלא היה לי עמם שום מכנה משותף, שום תקשורת, אבל אני הרגשתי מאוהבת, אובססיבית ואם אותו גבר עילג ידע גם לזיין טוב אז אימאאאא, יום ולילה לחשוב על העילג, לחלום על עילג ואפילו לדאוג לאותו עילג שתכלס, שעמם אותי, לא עניין אותי בשום צורה שהיא למעט ביצועיו המוטוריים והפיזיים בחדר המיטות, מטבח, סלון וכו…

זה הזוי שמצאתי את עצמי מרגישה מאוהבת, בוכה ואובססיבית על גברים שבעולמי אין לי שום מכנה משותף איתם, רחוק מזה, מצאתי את עצמי כותבת שירי אהבה, פוסטים שוברי לב והכל בגלל כביכול תשוקה עזה שתכלס היום אני מבינה כמה חסרת ניסיון הייתי, כמה זמן יקר מפז בזבזתי, אותם גברים היום לא עושים לי את זה בכלל ושלב השעמום לא איחר לבוא, התובנות הגיעו בריצה קלה אפילו זחילה.

תשוקה היא מצרך נדיר אבל היא לא הכל, זה לא יאמן כמה ברגע שאת מבינה שאין לך שום דבר משותף עם אותו אדם, שאין בך טיפת עניין במה שהוא מוציא מהפה, או במה מתחולל לו בראש  – לא יאמן כמה כל התשוקה העזה הזו שהרגשת מתעופפת לה כהרף עיין ובאמת לא נשאר כלום.

לפני זמן מה זכיתי להכיר אדם מקסים, שנינו במקומות כל כך שונים בחיינו, מצאתי את עצמי בלילה משכר עם תאווה גדולה אליו, כאשר החלטנו לצאת מהסדינים ולנהל שיחה של בוגרים הבנתי כמה שנינו זה לא זה ובאמת מה שנקרא "ירד" לי, התבאסתי מאוד אבל שמחתי, שמחתי כי הבנתי שאני כבר לא זוחלת ולא על הגחון, הבנתי שאני צועדת, מיכל של לפני כמה שנים הייתה מבזבזת כל כך הרבה אנרגיה וזמן על אותו גבר שבמפורש אינו בשבילי ואני לא בשבילו, אנרגיה, מחשבות, דמעות, אכזבה, ציפיות טיפולי עשרת אלפים וכל זאת עבור אדם שאינו בשבילי, כמה חסכתי לעצמי.

ויותר מזה ההרגשה שאני שולטת במצב, מבינה, אני קוראת ורואה את התמונה המלאה וזה פרייסלס, כי לפני שנים במצב הזחילה לא הייתי רואה כלום, הייתי מונעת מהפנטזיה שהייתה לי בראש ושום טיפול פסיכולוגי ושום מאמרים לא יעניקו לא את המידע והתובנות הללו, רק ללמוד על בשרי.

היום הצורך הוא לא צורך, הוא רצון, הרצון היום הוא שקול- המחשבה שיש שם אדם, שיצחיק אותי, שיעניין אותי, יאתגר אותי, יעניק לי בטחון וחום (מעבר למה שאני מעניקה לעצמי)  ויהיה לי לשותף כלשהו, גורמת לי לחיוך, כל דבר בזמנו, אני כבר בשלב הצעידה ולא הזחילה, זה מרגיע ומנחם להבין שאני יודעת למה אני ראויה, מה עושה לי טוב ושאיני מתפשרת. (שוב מסיימת פוסט בקיטשיות מחליאה אבל נו טוב)

תגובות פייסבוק

CONTACT US

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Sending

©2017 כל הזכויות שמורות למיכל אסתר - צבי

Log in with your credentials

Forgot your details?